וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו. (בראשית כ"ו, י"ח)
מי מאיתנו לא נתקל, אם כחניך ואם כמדריך, בין מהצד האומר ובין מהצד שנאמר לו, בביטוי השגור כל-כך: די! אתה חופר! היו שגם הגדילו לעשות וקבעו זאת כדיבר האחד-עשר לאחר לא תחמוד – לא תחפור..
לרוב, הדברים נאמרים לאדם המאריך בדבריו, חוזר על אותה נקודה ברורה ומובנת מאליה מכיוונים שונים, עד שכל השומע יצחק לו, ולחלופין יצעק עליו לחדול מכך.
בפרשת השבוע, פרשת תולדות (ואכן – גם שבת הארגון התנועתית), אנו פוגשים ביצחק אבינו, ההולך בדרכו של אברהם אביו, ו.. חופר! השאלות עולות כמעט מאליהן: מהי מהותה ותכליתה של חפירת הבארות? מדוע פלשתים סתמו אותן ומלאו אותן בעפר? האם לא נהנו מהן בעצמם? ומהי משמעות קריאת השמות באותו אופן בו קרא להן אברהם?
גדולי החסידות שופכים אור חדש על עניין חפירת הבארות, המתקשר גם לנושא חודש הארגון השנה – חיים ציונות. אדם החופר באר – מבקש למצוא מים, לחלוחית של חיות ושל חיוניות, במילים אחרות: הוא חפץ חיים, מחפש משמעות. אדם זה מחפש טעם בכל פעולה שהוא פועל, בכל חוויה שהוא חווה, מנסה לזהות מה קריאת הכיוון, מהו היעד ומהו הייעוד.
זו הייתה דרכו של אברהם אבינו, כדברי הרמב"ם: כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמה היאך אפשר שיהיה הגלגל (=העולם) הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו וגו' וליבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה(הלכות עכו"ם, פרק א' הלכה ג'). הווה אומר: אברהם אבינו, העברי הראשון, הניצב מעבר אחד וכל העולם כולו מהעבר השני, היה גם הראשון שחיפש 'מעבר', מה יש מעבר למציאות הנגלית לעין. איזו רוחניות ומשמעות חבויות בתוך הארציות והמקריות.
הפלשתים, המודעים למדרגתו הרוחנית של אברהם, עושים כל שביכולתם בכדי 'לסתום' ולמלא בעפר ובחומרנות את אותה כמיהה לרוחניות שאברהם אבינו מעורר ביקום. בכל מקום שהוא חופר בארות וקורא לאנשים לתת את דעתם על פשר וביאור המציאות שסביבם, הם טוענים כי הכל סתמי, מקרי וחסר-משמעות, במילים אחרות – אברהם אבינו סתם 'חופר'.. זו משמעותן העמוקה של המילים: סתמוםפלשתים, לשיטתם – אין לחפש משמעות במציאות הסתמית.
כוחם של יושבי פלשת הוא בליצנות, בהפיכת כל עניין עמוק וחיוני לרדוד, שטחי וסתמי. חז"ל אף מונים את כת הלצים כאחת מארבע כיתות שאינן מקבלות פני שכינה.
לצערנו, בתקופתנו, התפיסה הפלישתית קנתה לה מקום הן בכלי התקשורת והן בתקשורת הבין-אישית, בין אדם לחבירו. פעולות ערב שבת ושיחות מעמיקות על נושאים ברומו של עולם, נתפסות כ'חופרות', ובקשה לעורר שיח אמיתי ובירור כן ונוקב נענית בבקשה להציב שלט מלמעלה: זהירות! עבודות בכביש.. (המצ"ב).
נושא חודש הארגון השנה הוא הזדמנות פז ללבן ולחדד ראשית עבורנו, ואחר כך עבור כל הסובבים אותנו, מהו מקורה של המשנה הציונית בה אנו אוחזים? מהי נשמת אפה של כל העשייה המבורכת והפורייה בה אנו עסוקים ביומיום? אנו נקראים לקרוא שמות, להעניק תוכן ומשמעות למעשה הציוני, ולהופכו למבואר, עמוק ומחובר למקורות. כך נצעד בדרכם של אבותינו, ההולכים וקוראים בשם ה', היודעים כי גם בשממה ובישימון ניתן לחפור בארות מים חיים.